מרווה Salvis spp.
משפ' השפתניים
בסוג הזה כולל לרוב צמחים עצביים, בעלי דרישות צנור נית, הם מסתנקים במשטר של צימצום בהקייה, ומותאי מים לרוב האזורים. עלוותם ריחנית. פריחתם לא כל-כן הזונה וגדולה כמו לצמחים רבים אחרים, אך מרשימה כשהיא מופיעה ביפן. לכן, רצוי לשתול את המרווה בקבו־ צית, ולא כבודדת. מינים אחדים בורחים כמעט בגוון כל השנה, ולמינים אחרים פריחה עונתית, אך גם ארוכה באופן יחסי, וראה תיאורם להלן)
את המרווה קל להינות מייחורים עשביים, מלבד האי
צרות של ריבוי מזרעים ברוב המינים,

מרווה צחורה S. leucantha
גם מרווה זו גבוהה, אך בעלת ענפים יותר יציבים. התפר חות בצבע סגול, עם הרבה חלקים לבידים צמריים (עלי הגביע, הגבעול, החלק התחתון של עלים).
הפרחים מופיעים בסתיו ורק לפעמים יותר מוקדם. יש לגזום את הצמח עד לפני הקרקע בסוף הפריחה ואין צורך "לפרק גושי. לכל צמח יש להקציב כ־1 . 5 מייר. הריבוי מחלקי הגוש בחורף וייחורי ראש מצמיחה צעירה באביב. הצמח היה קרוי בעבר מרווה מקסיקנית (בטעות) וגם "מרווה של הנציביי, על שם הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי, אשר בגינתו גדלה (או אולי הוכנסה על ידו ?).

מתוך הצמח הנכון במקום הנכון מאת רות בנימין-פרק רב שנתיים

Pin It
Joomla SEF URLs by Artio