מרווה Salvis spp.
משפ' השפתניים
בסוג הזה כולל לרוב צמחים עצביים, בעלי דרישות צנור נית, הם מסתנקים במשטר של צימצום בהקייה, ומותאי מים לרוב האזורים. עלוותם ריחנית. פריחתם לא כל-כן הזונה וגדולה כמו לצמחים רבים אחרים, אך מרשימה כשהיא מופיעה ביפן. לכן, רצוי לשתול את המרווה בקבו־ צית, ולא כבודדת. מינים אחדים בורחים כמעט בגוון כל השנה, ולמינים אחרים פריחה עונתית, אך גם ארוכה באופן יחסי, וראה תיאורם להלן)
את המרווה קל להינות מייחורים עשביים, מלבד האי
צרות של ריבוי מזרעים ברוב המינים,

מרווה קמחית S. farinacea
לא שייכת באופן מדויק לקבוצת ה"ירב־שנתיים" בגלל הפריחה הממושכת - אבל מגיבה יפה על גיזום חזק בסוף החורף (עד לפני הקרקע), ואז היא תחדש את נופה כמו הרב־שנתיים ה"מובהקים".
מבננה זו אולי פחות מרשימה מהאחרות, אך היא צנועה ביותר בדרישותיה, יכולה לפרוח גם בשמש וגם בחצי צל, ומהווה כתם צבעוני נעים בגן ע"י פריחתה התמידית – לרוב בצבע תכלת. יש זנים לבנים, או בצבע תכלת כהה, כמעט כחול.
הריבוי ע"י ניתוק חלקי גוש - שבדרך כלל אין צורך לפרקו, וספים. אפשר גם להרבות מייחורי-ראש של צמיחה צעירה, אבל אין בכך צורך, בד"כ, בגלל כמות רבה של ענפים מושרשים מסביב לצמח האם, שאפשר לנתקם בקלות רבה.
גובה הצמח כ־ 40 - 30 ס"מ, ואינו מתפשט לרוחב.
ראה מדור מסלעה.

מתוך הצמח הנכון במקום הנכון מאת רות בנימין-פרק רב שנתיים

Pin It
Joomla SEF URLs by Artio