מרווה Salvis spp.
משפ' השפתניים
בסוג הזה כולל לרוב צמחים עצביים, בעלי דרישות צנור נית, הם מסתנקים במשטר של צימצום בהקייה, ומותאי מים לרוב האזורים. עלוותם ריחנית. פריחתם לא כל-כן הזונה וגדולה כמו לצמחים רבים אחרים, אך מרשימה כשהיא מופיעה ביפן. לכן, רצוי לשתול את המרווה בקבו־ צית, ולא כבודדת. מינים אחדים בורחים כמעט בגוון כל השנה, ולמינים אחרים פריחה עונתית, אך גם ארוכה באופן יחסי, וראה תיאורם להלן)
את המרווה קל להינות מייחורים עשביים, מלבד האי
צרות של ריבוי מזרעים ברוב המינים,

מרווה אדומה S. coccines
מרווה זו היא מקנה גבול, - כמעט דומה בחזותה לחד-שנתיים - אלא שהיא מאריכה ימים, לפעמים עד ב-5 שנים, הצמח חסון ביותר, טוב בכל התנאים, פורח ללא היסק, מגיל צעיר ביותר, בצבע אדום בולט, מפיץ ריח במידה כה רבה, עד שכמעט הופך לעשב רע. יש לקחת תכונה הן בחשבון אם מחליטים לעשות לה.
הריבוי מזרעים. 

מתוך הצמח הנכון במקום הנכון מאת רות בנימין-פרק רב שנתיים

Pin It
Joomla SEF URLs by Artio