צמח צנוע ויפה זה אשר המלצתי עליו כבר לפמי שנים , כנראה סוף סוף זוכה להערכה המגיעה לו .

צבעו הירוק עסיסי במשך כל השנה , ועליו קצת בשרניים והודות לכך יוכל לעמוד בתנאים קשים ובצימצום השקייה . מקום גידולו הטבעי - קרוב לים , לרוב הוא גדל על סלעי הכורכר.

המקומיים קראו לו  שוּמֵרָה בַּחרִייֶה - שומר החוף או הים. בסוף הקיץ ועד הסתיו הוא מפתח תפרחות צהובות ירוקות בסוככים האפיינים למשפחה בוטנית זו , וגוון זה , גם אם אינו רועש , הוא מוסיף לו חן.

הצמח עם הפריחה מגיע עד כ 30-40 ס"מ לערך , וגם תופס אותו הרוחב בממוצע

הריבוי מזרעים שקל לאוספם אחרי הפריחה , מייחורים ירוקים באביב ובהתחלת הקיץ ומספיח במקום גידולו בחורף . העלים אכילים, מכילים הרבה ויטמין C, ויש הממליצים לקצץ אותם ולהוסיף לסלט. טעמם טוב עוד יותר כשהם מבושלים, מזכיר פטרוזיליה. אפשר גם לכבוש את העלים בחומץ או במלח, כך הם נשמרים טובים למאכל למשך זמן ארוך

בזמנו ראיתי חלקה יפה מאוד בגן העצמאות של עיריית תל אביב , ולאחרונה מגדלת עיריית נתניה צמח חשוב זה . יש לברך על יוזמה זו , בעיקר את מגדל המשתלה , הוגו ראונר .

הקריתמון מתאים בעיקר כצמח כיסוי בשטח ישר ובמדרון , וכן יפה הוא למילוי פינה קטנה לפני שיחים יותר גבוהים . גדל הוא גם בשמש מלאה וגם בחצי צל.

רות בנימין , צמחי בר לכיסוי השטח , גן ונוף , אפריל 1964

 

להלן עוד פרק מתוך סיפרה של רות בנימין ז"ל , ממייסדות תחום הגינון בישראל ומי שהובילה וניהלה את חוות הנוי במשך שנים רבות הכתוב מטה הוא מפרי עטה , ציטוט מלא . שגיאות ניסוח או בוטניות הם במקור , או לפי המידע שהיה קיים בזמנה ( א.ב.)

קריתמון ימי Crithmum maritimum
משפ. הסוככיים Apiaceae
צמח בר של החופים, הגדל, בדרך כלל, בנקיקי סלע וקורקר, הפונים לים.
הקריתמון הוא צמח כיסוי נמוך יחסית, ויופיו בעלוותו המנוצה והעסיסית במשך כל חודשי השנה.
הפריחה בתחילת הקיץ חיננית, אך לא בולטת במיוחד. צבעה לבן־צהבהב, והיא מכסה לזמן קצר את כל הצמח. רצוי לשותלו בקבוצות בתור שטיח ירוק, או במסלעה. התפשטותו אטית באופן יחסי.
הריבוי מזרעים, ע"י חלוקה, ואפשר גם לאסוף ספיח רב, קל להעבירו.
ראה מדורים : מסלעה, בתי קברות.

מתוך ספרה של רות בנימין - הצמח הנכון במקום הנכון הפרק - צמחי חוף הים

 

מתוך האתר - בר ליקוט

משפחת הסוככים הגדולה שהוא נמנה עליה הותירה בו מעט טעם של גזר, ואיזו ארומה אניסית עדינה. טעמו המלוח, חמצמץ ומעט מריר ויש בו כמות נאה של ויטמין C אך הוא אינו חביב עלי לאכילה חי, גם לא כשהעלים צעירים. חלטנו במים רותחים לדקותיים, הקפצנו בשמן זית וצ'ילי מה שמיד הופך אותו למטאור בשמי הקולינריה בכלל וספציפית בכל מה שקשור למאכלי ים.  גם חביתת קריתמון יכולה להיות שוס לא קטן, ואז מעט שאלוט קצוץ לא יכול להזיק. מכל חלקיו אני מעדיף את פרחיו העדינים, אשר כבר ניתן למצוא מעטים ועוד חודש חודשיים, בסביבות יולי, יהיו בשיאם. באירופה מעדיפים להחמיץ את העלים, פעם אכלתי אצל חבר מיפו עלים מוחמצים שהושרו בשמן זית עם פיגם (כמו זיתים) והטעם היה משובח על גבול העילוי. מה שתכינו – שיהיה בתאבון.

 

Pin It
Joomla SEF URLs by Artio