להלן עוד פרק מתוך סיפרה של רות בנימין ז"ל , ממייסדות תחום הגינון בישראל ומי שהובילה וניהלה את חוות הנוי במשך שנים רבות הכתוב מטה הוא מפרי עטה , ציטוט מלא . שגיאות ניסוח או בוטניות הם במקור , או לפי המידע שהיה קיים בזמנה ( א.ב.)

לוע הארי הגדול
Antirrhinum majus
משפ' הלועניתיים Scrophulariaceae
פרחי לוע הארי הם מהמעניינים ביותר, הודות לצורתם המיוחדת, מיגוון צבעיהם העשיר והיותם מתאימים לקטיף. אך עם זאת, צמחים אלה הם לא הנוחים ביותר לגידול : הם בררניים ביחס לתנאי מקום גידולם, ועלולים להיתקף במחלה (חילדון) גם כשהתנאים נראים טובים.
מקום פתוח לשמש, מניעת צפיפות בין הצמחים, אדמה תחוחה, השקייה סדירה ולא מופרזת - תנאים אלה עשויים להבטיח צמחים בריאים יותר, מאשר גידול בתנאים פחות מתאימים, ושימוש בחומרי הדברה רעילים.
היות שמדובר בצמחים למטרת נוי ולא לקטיף מסחרי - מוטב להשמיד שתילים שנתקפו במחלות.
לוע הארי יכול להתקיים כצמח דו־שנתי, או לפחות לעבור את החורף ולהוסיף עוד פריחה אביבית - אבל לרוב אין הרבה נחת מהצמחים המבוגרים האלה. מוטב להוציאם מהשטח אחרי גל הפריחה העיקרי, שנמשך מהאביב ועד לאמצע הקיץ - התקופה הנוספת לרוב יימזמינה" את המחלה כשהצמח כבר איננו בשיא צימוחו הרענן.
מעניין כאן לציין שקיים בארץ, כצמח בר, לוע הארי הבלתי מתורבת, במקומות בודדים, לרוב באדמות סידיות. אחד המקומות שעדיין הוא בולט שם (... עד מתי ?), זהו "התנור" ע"י מטולה. צמח הבר מופיע בעיקר בגוון ורוד, ופחות בגוון לבן או צהוב, או מעורב. הוא בד"כ יותר שיחי, בהחלט רב־שנתי, וכמעט שלא נתקף בחילדון.
כל זני לוע הארי התרבותיים מוצאם מהמזרח התיכון,
אך הם התפתחו מהצורה המקומית לגוונים וצורות לאין ספור, עם פרחים הרבה יותר גדולים, יותר צפופים ויותר צבעוניים (אבל הצמחים יותר חלשים).

מתוך ספרה של רות בנימין - הצמח הנכון במקום הנכון הפרק - חד שנתיים

Pin It
Joomla SEF URLs by Artio