על חוות הנוי- גן בוטני
שעות פתיחה
כל יום 08:00 עד 15:00
יום שישי 08:00 עד 12:00
טלפון - 09-8988103 , פקס 09-8987023
דברי הסבר על החווה ומקורותיה
בתחילת המאה העשרים היו עסוקים רוב החלוצים שעלו לארץ בחקלאות וייבוש ביצות, אבל אדם אחד לא הסתפק בכך ורצה שגם הנוי בישראל יהיה ברמה גבוהה. דוד צירקין מקיבוץ עין חרוד פעל בענף הנוי בחריצות והוא זה שהגה את רעיון חוות הנוי . חוות הנוי הוקמה ע"י משרד החקלאות ב-1949 בעמק חפר,כמרכז להדגמה והדרכה של צמחי נוי
בניהולה של רות בנימין הפכה החווה למוקד ארצי של תצפיות, נסיונות איקלום ריבוי ותצוגה של צמחי נוי. בשיתוף עם ארגון הגננים בישראל, מילאה חוות הנוי תפקיד חשוב בהפצת ידע לגננים מקצועיים, אדריכלי-נוף וחובבים.
חוות הנוי נמצאת בלב פרדסי השרון, בין בית ליד לחדרה, סמוך למדרשת רופין ובתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק חפר. החווה משתרעת על שטח כ- 40 דונם ובו גן הדגמה ומשתלה. בגן כ- 1,000 מינים של עצים, שיחים, מטפסים, צמחי כיסוי וכדומה המשמשים במגוון שימושים בגן הנוי הפרטי והציבורי. צמחים אלה הובאו מכל קצוות תבל - מיפן, מאוסטרליה ומורדות ההימליה במזרח ועד ליבשת אמריקה במערב - ונשתלו בגן החווה למעקב ולבחינת התאמתם לתנאי הארץ ותפקודם בגן הנוי.
שטח הרוסקוס הראשון בארץ מקורו בחלקה שבחוות הנוי, ומשלוחים ראשונים של פיטוספורום, רוסקוס, סהרון ושיטה סכינית יוצאו כמשלוחי ניסיון ביוזמתה של רות בנימין ז"ל, שניהלה את החווה.
הגן הוא נכס שקשה לאמוד את ערכו.
הוא מתאים לקריטריונים המקובלים של גן בוטאני ומצפים שיקבל ממשרד החקלאות את ההכרה וכך יחול על חוות הנוי החוק משנת 2006 המגן על גנים בוטאניים כמרכזי מחקר. הגן הוכר כגן בוטני מיום 25/08/09 על פי החלטת שר החקלאות.
כיום, נציגים של הקרן קיימת לישראל, יחידת הנוי במשרד החקלאות, החברה הלאומית לדרכים בישראל (מע"צ) ומתכנני נוף רבים עולים לרגל לחוות הנוי ללמוד מהאוסף העצום של הצמחים והמידע העצום לא פחות שנצבר במקום.
העצים בחווה גדלים בצורתם המקורית ואינם עוברים עיצוב חיצוני, אלא לצורך תחזוקה בלבד.
על איקלום
האנגלים, באופן שיטתי העבירו מאות סוגים, מינים וזנים של צמחים בין חלקי האימפריה שלהם, שהשתרעה בעת ההיא על כרבע מארצות תבל ובאזורים אקלימיים שונים.
אמנם גם ההולנדים, בעיקר בטיפוח של בצלים ופקעות, שלחו ידם במפעל האיקלום, אך רק האנגלים הפכו "אופנה" זו למפעל, למדיניות ממשלתית. השיטה העיקרית באותם הימים הייתה העברת זרעים. רק במקרים נדירים, התבצע האיקלום בצורת יבוא של חומר צמחי, כגון צמחים או ייחורים מושרשים והוא כלל את שלב ה"הסגר" (קרנטינה) תהליך שתפקידו למנוע החדרת מזיקים אל הארץ המייבאת.
בארץ, אנשי בית-הספר החקלאי "מקוה ישראל" ואנשי חוות הניסיונות של אהרון אהרונסון עסקו בניסיונות איקלום כבר בשלהי התקופה העות'מאנית אך עיקר מאמציהם הופנו לעצי פרי. בהמשך, בתקופת השלטון הבריטי, לראשונה עסקו באיקלום של צמחי נוי ועצי יער, מבלי לצפות לתועלת כלכלית מידית. ניסיונות איקלום מסודרים נעשו בידי ההסתדרות הציונית וקק"ל רק משנות הארבעים, כאשר י. גינדל הקים גן איקלום בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. רוב ניסיונות האיקלום נעשו על בסיס ניסוי וטעייה ולעיתים גם על סמך מידע מהספרות המדעית. חלק לא קטן מניסיונות האיקלום נכשלו, עם זאת חלק לא מבוטל מהמינים נקלטו והיו לחלק מנוף הארץ, וכדוגמא אפשר לציין את עשרות מיני האיקליפטוס שאוקלמו מאוסטרליה.
פעילות רצופה של ניסיונות איקלום נמשכה עד להקמת המדינה. בשנת 1949-1950, נוסדו הארבורטום הלאומי באילנות, וסמוך אליו נוסדה חוות הנוי .
חשוב להדגיש שהמקור לצמחים באיקלום היה בעיקרו מזרעים.
מבחר תמונות אקראיות מחוות הנוי
מה באתר
תמונה אקראית
