אינדקס מאמר

רות בנימין (1923 - 1976) מומחית לגננות נוי.

כרונולוגיה
1923 , רות בנימין )לבית שטיינר( נולדה בגרמניה. 
1935 , עלתה לארץ ישראל בגיל 12. בימי מלחמת העולם השניה התנדבה לחיל הנשים הבריטי. עם השתחררה מהצבא הבריטי עבדה כ"פרקטיקנטית" בגן עצי הפרי של מקוה ישראל.
1948 , במלחמת השחרור שירתה בצה"ל כקצינה.
השתתפה בקורס לשתלנות באוניברסיטה העברית
1949 , החלה את עבודתה בחוות הנוי כטכנאית וכמנהלת המקצועית של התחנה.
1955 , נשלחה להשתלמות באנגליה, מטעם ארגון המזון והחקלאות ) F.A.O (. בזמן ההשתלמות שהתה בגן ההדגמה "ויסלי" ועבדה בעיקר במחלקת הריבויים.

ב-1951, השתלבה כטכנאית בכירה בחוות הנוי ובהמשך הייתה למנהלת לאור הצלחותיה בהפעלת המקום. בתקופת פעילותה הופצו צמחים רבים שגודלו וטופחו בחווה לראשונה לכל אזורי הארץ.

נוסף לעבודתה השוטפת בחווה, פירסמה מאמרים מקצועיים, חומר הדרכתי ורשימות על צמחי הנוי מטיפוחי החווה בירחונים "השדה" ו"גן ונוף".

הישגים מדעיים

רות בנימין הפכה את חוות הנוי אשר הוקמה ע"י משרד החקלאות ב-1949 בעמק חפר, כמרכז להדגמה והדרכה של צמחי נוי. החווה הייתה למוקד ארצי של תצפיות, נסיונות איקלום וריבוי ותצוגה של צמחי נוי בשיתוף עם ארגון הגננים בישראל. החווה גם מילאה את התפקיד החשוב בהפצת ידע לגננים מקצועיים, אדריכלי-נוף וחובבים. 

מבחינה ניהולית, הייתה החווה קשורה תחילה למשרד החקלאות הראשי, ב-1963 עבר ניהולה למשרד האזורי בחדרה וב-1973 היא נספחה למינהל המחקר החקלאי, עם הכוונה מקצועית ע"י המחלקה לפרחים ולצמחי נוי של המינהל.

תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:

בנוסף לעבודתה השוטפת בחווה, ניהלה רות בנימין קשרי חילופים הדוקים עם מוסדות בוטאניים בחו"ל ונהגה לפרסם לעתים קרובות מאמרים מקצועיים וחומר הדרכתי ב"השדה" ו"גן ונוף".

רות בנימין נפטרה ב-1976, בגיל 53.

בתחילת שנות ה-70 החלה להכין ספר כולל על צמחי הנוי בישראל. הספר - "צמחי גן ונוי – הצמח הנכון למקום הנכון" בעריכה יצחק גולני, יצא לאור בהוצאתסטימצקי וארגון הגננים בישראל , בשתי מהדורות, 1977 ו-1983. . היא זכתה לקרוא את טיוטת הספר, אך נפטרה זמן קצר לפני פירסומו.

מוקירי זכרה של רות בנימין מציינים שהיא תרמה הרבה לפיתוח גננות הנוי בישראל. הודות לידיעותיה, נסיונה המעשי וכושרה הפדגוגי הצליחה לחנך דור גננים הפעילים כיום בכל הארץ.


חיים לטה כתב עליה ב"גן ונוף", שיצא בשנת 0619 , זמן קצר לאחר מותה:
" ...מהרגע שדוד צפריר ז"ל בחר בה לניהול "חווה להדגמה ולאיקלום צמחים", רות העמידה את כל אישיותה, מרצה וכשרונותיה לשירות מגמתו, לעשות את המקום למוקד מקצועי של גננות הנוי, למרכז חי וחיוני עבור גננין וכל המעוניינים בשיפור נוף יישובינו.
המשימה לא היתה קלה, כי הערכה ועידוד בלתי פוסקים של המוני השוחרים של חוות נוי, לא היה בכוחם למנוע ממנה, שימי גאות ותנופת בניין יתחלפו בתקופות של שפל ושיתוק, שרק במאבק עקשני ועיקבי אפשר היה להתגבר על סכנותיהם. כי כמו מוסדות אחרים בארץ, שגורלם תלוי בגורמים בלתי יציבים ומקריים והבולטים שבהם קשורים בתחלופי מדיניות בירוקרטית - ובמידות התבונה וההתעניינות הנאמנה או הפורשת של ממונים ואפוטרופסים על הביצוע סבלה - גם ההתפתחות הייעודה של חוות נוי מזעזועים תקופתיים, שאיימו על עצם קיומה.
בזמנים קשים כאלה הוכיחה רות את כשרונה להתמודד עם קשיים ןלהשיט ספינתה בים סוער, מבלי לאבד את הכיוון. וגם כאשר נאלצה להסתגל למגמה מסחרית, היא לא הזניחה את היעד המקורי של החווה: לשרת את הצד הלימודי של גננות הנוי ולהמשיך גם באינטרודוקציות של צמחים ובעיקוב אחרי הצלחתם באזורי הארץ השונים. הפירסום הרצוף של מונוגרפיות של צמחי נוי העיד על דבקותה במטרה. ספרה, הנמצא בדפוס, שהיא עסקה בהגהתו עד יומה האחרון, אמור היה להיות ריכוז ראשון של כל החומר שבאמתחתה..."

במאמר שהוקדש ל 25 שנות חוות נוי, מציינת פנינה סנטו כי שמעה מרות בנימין, שגדלה בגרמניה בתקופת עליית -
הנאצים, כי פנתה לעולם הצמחים מתוך תקווה לעולם טוב יותר.

Pin It