חיים לטה כתב עליה ב"גן ונוף", שיצא בשנת 0619 , זמן קצר לאחר מותה:
" ...מהרגע שדוד צפריר ז"ל בחר בה לניהול "חווה להדגמה ולאיקלום צמחים", רות העמידה את כל אישיותה, מרצה וכשרונותיה לשירות מגמתו, לעשות את המקום למוקד מקצועי של גננות הנוי, למרכז חי וחיוני עבור גננין וכל המעוניינים בשיפור נוף יישובינו.
המשימה לא היתה קלה, כי הערכה ועידוד בלתי פוסקים של המוני השוחרים של חוות נוי, לא היה בכוחם למנוע ממנה, שימי גאות ותנופת בניין יתחלפו בתקופות של שפל ושיתוק, שרק במאבק עקשני ועיקבי אפשר היה להתגבר על סכנותיהם. כי כמו מוסדות אחרים בארץ, שגורלם תלוי בגורמים בלתי יציבים ומקריים והבולטים שבהם קשורים בתחלופי מדיניות בירוקרטית - ובמידות התבונה וההתעניינות הנאמנה או הפורשת של ממונים ואפוטרופסים על הביצוע סבלה - גם ההתפתחות הייעודה של חוות נוי מזעזועים תקופתיים, שאיימו על עצם קיומה.
בזמנים קשים כאלה הוכיחה רות את כשרונה להתמודד עם קשיים ןלהשיט ספינתה בים סוער, מבלי לאבד את הכיוון. וגם כאשר נאלצה להסתגל למגמה מסחרית, היא לא הזניחה את היעד המקורי של החווה: לשרת את הצד הלימודי של גננות הנוי ולהמשיך גם באינטרודוקציות של צמחים ובעיקוב אחרי הצלחתם באזורי הארץ השונים. הפירסום הרצוף של מונוגרפיות של צמחי נוי העיד על דבקותה במטרה. ספרה, הנמצא בדפוס, שהיא עסקה בהגהתו עד יומה האחרון, אמור היה להיות ריכוז ראשון של כל החומר שבאמתחתה..."

במאמר שהוקדש ל 25 שנות חוות נוי, מציינת פנינה סנטו כי שמעה מרות בנימין, שגדלה בגרמניה בתקופת עליית -
הנאצים, כי פנתה לעולם הצמחים מתוך תקווה לעולם טוב יותר.

 

Pin It