Euclea  pseudebenus

סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי

משפחה: אפרסמוניים Ebenaceae Euclea  pseudebenus
מוצא: מערב ודרום נמיביה 
שמות עממיים: Ebony Tree, Wild Ebony, Cape Ebony

 איקלאה הוא עץ קטן עד בינוני, ירוק-עד, צנוע בדרישותיו ובמופעו, המתאים במיוחד לגינון באזורי הארץ היובשניים. משפחת האפרסמוניים כוללת שני סוגים בלבד: את הסוג אפרסמון (Diospyros) הכולל כ-500 מינים, רובם מוצאם בארכיפלג מלזיה, באפריקה הטרופית ובאמריקה הלטינית; הסוג הנוסף במשפחה הוא איקלאה (Euclea) הכולל 14 מינים בלבד, שמוצאם במזרח ובדרום אפריקה. הרבה מהמינים במשפחה מאופיינים בעצה קשה שקליפתה שחורה.

בארץ אוקלם העץ לראשונה ע"י סיד איבקר ז"ל ונשתל בחוות-הנוי לפני כ-30 שנה. מה שנראה זמן רב כשיח גדול הלך והתפתח לעץ קטן, רב-גזעים, שקסם צניעותו ונופו הבכותי כובשים את הלב.

בתחילת שנות ה-90, מנהל משתלת קק"ל בגילת, פבלו צ'רקסקי, שתל מספר פרטים ממין זה בחלקת איקלום והדגמה שבשטח המשתלה וגם הם התפתחו לעצים קטנים ונאים על מספר גזעים. מקור העצים הוא מזרעים שהגיעו מהגנים הבוטניים בדרום אפריקה.

העץ גדל לגובה של 8-3 מטר, בקצב צימוח בינוני. כאמור, הוא ירוק-עד ובעל צמרת נוף מעוגלת, צרה ובעלת אופי בכותי . העלים סרוגיים, מוארכים, צרים ודקים. אורך העלה 4 ס"מ ורוחבו פחות מחצי ס"מ. צבע העלה בחלקו העליון ירוק-כחלחל ובצידו התחתון ירוק-זית עד אפור. ענפי העץ דקים, משתלשלים כלפי מטה ומעניקים לעץ את המופע הבכותי המעודן. צללית העץ מזכירה מרחוק, בעיקר במבנה הבכותי, את העץ פלפלון בכות ((Schinus molle אולם בהבדל מהותי וחשוב - איקלאה הוא כנראה עץ מאריך שנים, בניגוד לפלפלון קצר-החיים (יחסית..).

באביב, מופיעים הפרחים בחיקי העלים. הם קטנים, צבעם ירוק-צהבהב וכמעט שלא נראים. הצמח הוא דו-ביתי, כלומר יש עצים בעלי פרחים נקביים ועצים אחרים בעלי פרחים זכריים. רק העצים שלהם פרחים נקביים יחנטו פירות. הפרי הוא גרגר קטן ובשרני, קוטרו 8-5 מ"מ בלבד, צבעו בתחילה ירוק ועם ההבשלה, לקראת הסתיו, הופך צבעו לשחור. הפרי אכיל, לא טעים במיוחד אבל חביב על בעלי כנף.

 

 

Euclea  pseudebenusלשתיל הצעיר יש נטייה לפתח מבסיסו מספר רב של ענפים. מומלץ להשאיר רק 5-3 ענפים כאלה שבהמשך יהוו את שלד העץ, ואת יתר הענפים לגזום. עם התבגרותו, ענפים אלו מתעבים ויוצרים גזע קישוטי מיוחד ובולט, בעל צבע אפור-כהה עד שחור, מחוספס וסדוק ובעל מקטעים מלבניים. מומלץ גם להרים את נוף העץ עם התבגרותו לגבוה של 2-1 מטר כדי לחשוף ולהבליט את הגזעים ולחזק את המופע הבכותי.

תנאי גידול

לעץ כושר עמידות בתנאים קשים: הוא עמיד בקרה וגם בקרינת שמש חזקה ובטמפרטורות גבוהות. זה עושה אותו מתאים ביותר לאזורים חמים והוא מצטיין באזורים שחונים כמו הנגב, הערבה ובקעת ים המלח, אך גם באזורי הארץ האחרים יגדל בקלות. עמיד למזיקים ומחלות. העץ יגדל בשמש מלאה, ברוב סוגי הקרקעות. בחוות הנוי הוא גדל על גבי קרקע נזזית אטומה ובקריית-גת על קרקע נתרנית כבדה. ייתכן שכמו האפרסמון, הוא עמיד גם בקרקעות בלתי מנוקזות. העץ זקוק להשקיה בכמות מים בינונית בשנים הראשונות להתבססותו. תוספת מים בהמשך תאיץ את גידולו. בשנת 1995 שתלנו עם קק"ל מספר פרטים של מין זה בכניסה הדרומית לקריית-גת. הקרקע שם נתרנית ובעלת PH בסיסי, ממוצע המשקעים הרב-שנתי הוא 350 מ"מ בשנה. למרות התנאים הקשים הצמחים עדיין גדלים שם אולם הם הגיעו לגובה של שניים עד שלושה מטר בלבד.

בשנת 1998 שתלנו בפרויקט משותף עם מ.ע.צ. וקק"ל 32 שתילים צעירים של איקלאה בצד הכביש בילו- רמלה, בקטע הסמוך למושב סתריה. הצמחים קבלו תוספת השקיה רק בשנתיים הראשונות לאחר שתילה ומאז הם גדלים ללא תוספת מים. כל הצמחים שנשתלו שרדו עד היום וכעת הגיעו ל-3-4 מטר גובה. צמחים אלו חונטים פירות וזרעים ולפיכך בעלי עניין יכולים לאסוף מהם זרעים. הקרקע באתר היא חול-חמרה בינונית וכמות המשקעים הממוצעת היא 550 מ"מ בשנה.

נראה שהעץ עמיד גם לזיהום האוויר הנפלט מכלי הרכב הרבים הנעים בכביש. מספר צמחים נשתלו באותו הזמן גם בגינון במושב סתריה, חלקם עם השקיה. תוספת מים בשנים הראשונות זרזה את קצב הצימוח.

התאמה גננית

העץ משתלב בגן קטן כעץ בודד או כקבוצת עצים קטנה להצללה קלה. יש לו הופעה אוורירית ודלילה במקצת. רבים מעדיפים לבחור בדרך כלל עץ שעלוותו סמיכה, אך לעתים מעוניינים דווקא בעץ בעל מרקם עלווה דליל ואוורירי, אשר איננו חוסם את הנוף ומאפשר ליהנות הן מן האור והן מן הצל,. האיקלאה יהיה בחירה טובה לתנאים האלה. צלליתו העדינה של עץ כזה מוסיפה נופך מיוחד לגן. הוא מתאים לשמש גם כעץ רחוב,אם רוצים שם צל קליל בהיותו עמיד לפיח ולגזים הנפלטים מכלי רכב. הודות למערכת שורשים לא תוקפנית, לא יפגע במדרכה מרוצפת. כדאי לשתול אותו גדול מהמשתלה. אפשר לשותלו בשולי הגן, לאורך כבישים, בשטחים פתוחים באחזקה נמוכה, לאורך שבילי כניסה.

ריבוי

ריבוי העץ נעשה בזרעים. אוספים רק את הפירות השחורים, בהם הזרעים כבר בשלים. יש לזרוע אותם בורמיקוליט, במגשי הנבטה. הזרעים מתחילים לנבוט כעבור שבועיים עד שלושה (ללא תלות במועד הזריעה) וכעבור מספר שבועות נוספים אפשר להעתיק את הנבטים לכלי גידול סופי. מומלץ לכסות את הזרעים בשכבה דקה של ורמיקוליט ולדאוג לשמור על לחות במצע אך להימנע מעודף השקיה.

 

 

 

Pin It