משפחה: מרבה החלב (Polygalaceae)
מוצא: דרום אפריקה

בסוג פוליגלה כ600- מינים. ארבעה מהם גדלים בר בארץ: שניים הם צמחים רב-שנתיים ושניים הם חד-שנתיים. כולם צמחים נדירים.

מרבה חלב הדסי הוא שיח בינוני בגודלו וירוק-עד, בעל ענפים צפופים, המגיע לגובה ולרוחב של 2.5-1 מ'. עליו מסורגים ומוארכים ודומים לעלים של צמחי ההדס, ומכאן גם שם המין. אורכם מגיע ל 2.5- ס"מ וצבעם ירוק בהיר. הפרחים ערוכים באשכולות קיצוניים קצרים; צבע הפרחים סגול, הם בולטים על השיח ומאוד קישוטיים.

הפרח אמנם דומה לפרחים ממשפחת הקטניות, אך כאמור שייך למשפחה נפרדת - משפחת מרבה החלב. פירוש השם הוא "מרבה חלב", והוא מרמז על מסורת קדומה שהאמינה כי פרות שרעו על צמחי פוליגלה הגדילו את תנובת החלב שלהן.

השיח פורח כל השנה, אולם כצמח הנהנה מטמפרטורות לילה נמוכות - גל הפריחה בעיצומו של החורף בולט במיוחד. 

 צמחי פוליגלה מתאימים לעיצוב כצמחי עציץ פורחים. מדובר במכלי גידול בעלי נפח בינוני או גדול, מאחר שהפריחה חלה על צמחים מפותחים יחסית. מומלץ עיצוב הצמח על גזע גבוה ( high stem) והפרחה של פונפון.

שימוש בגן

צמחי פוליגלה מתאימים לשתילה בתנאי שמש מלאה או צל חלקי. הצמח רגיש לעודפי מים ולפיכך יש לשתול אותו בקרקע מנוקזת בלבד, כצמח חסכן במים, לאחר התבססותו בגינה יסתפק בהשקיה מועטה של פעם בשבועיים-שלושה. כאמור, הצמח נהנה מטמפרטורות לילה נמוכות - ולפיכך יצטיין בארץ באזורי ההר הגבוה, ירושלים, הגליל ורמת הנגב. 

גוש של צמחי פוליגלה בגן יוצר כתם סגול במשך רוב ימות השנה ובולט במיוחד בחורף. בערד הוא נפוץ מאד כגדר מסביב לגינה.

בסוף גל הפריחה החורפי, באביב, יש לגזום את הפוליגלה נמוך כדי שתתחדש ותסתעף בעונה הבאה (אחרת תישאר קרחת בחלקה התחתון). היא מגיבה היטב לגיזום, אולם יש להימנע מגיזום בקיץ, שעלול להביא לתמותת השיח.

ריבוי מזרעים. זרעים טריים נובטים כעבור שלושה שבועות. לעתים אפשר למצוא ספיח מסביב לצמח; הספיח אינו ברמת מטרד ובהחלט אפשר להעתיקו למקום אחר בגינה.

Pin It